שקא

שָׁקָא, שַׁקָּא, שוֹקָאm. = h. שוֹק, 1) joint, leg. Targ. Ex. 29:22; 27 (O. ed. Berl. שָׁ׳; oth. eds. a. Y. שוֹ׳ a. שֹׁקָא). Targ. Lev. 7:32, sq. (Y. ed. Vien. שַׁקָּא); a. fr.Pl. שָׁקִין, שָׁקַיָּא, שָׁקֵי, שוֹ׳, שַׁקּ׳. Targ. O. Deut. 28:35; Y. ed. Vien. שַׁקְיָיא (read: שַׁקַּיָּיא; Ms. שַׁקְיָין). Targ. Ps. 147:10 שוֹקֵי (constr.).Y.Shek.V, 49a bot. חמון ש׳ look at the legs (of Moses, how fat); Y.Bicc.III, 65c bot. חזי שקי (ed. Krot. שָׁאקֵי). Lev. R. s. 34 חמי שקיין look at the (poor mans) legs; Yalk. ib. 665 שקין; Koh. R. to V, 13. Ḥull.63a אריכי שקי those with long legs, v. שְׁקִיטְנָא; a. e.Targ. 2 Sam. 22:43 שוֹקִין, some ed. שקין, read: שוּקִין). 2) shaft. Gitt.55b; 57a, v. דִּיסְפַּק.